רבי שמואל אליהו נולד ביום ד' באדר ה'תרס"ה בלובלין לאביו רבי שאול ידידי'ה אלעזר ממודז'יץ ולאמו הרבנית קיילא נחמה נינת רבי עקיבא אייגר.

שנות נעוריו של רבי שמואל אליהו עברו עליו בבית סבו רבי ישראל בעל ה"אמרי אש"ממודז'יץ. לימים סיפר כי באותה תקופה היתה הנהגתו שבכל חודש אלול למשך כל החודש היה לומד ברציפות עם סבו בבית המדרש מבלי שיצא כלל מבית המדרש אף לצורך שינה וכשכלו כוחותיו היה ישן על ספסלי בית המדרש.

משנסתלק הסבא רבי ישראל בשנת תרפ"א, עבר אל בית אביו רבי שאול ידידיה אלעזר שישב אז על כסא הרבנות בעיר ראקוב. ומשנקרא אביו לכהן ברבנות בעיר קארטשוב הסמוכה לאוטבוצק עבר עמו לשם.

בשנת תרפ"ו נשא את הרבנית רבקה זלטא ע"ה בת הנגיד ר' חיים משה קאהן מוורשה, שהיה נכד לכמה מאבות החסידות, ביניהם רבי אברהם יהושע העשל בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.

עוד בימי נעוריו, ניכר רבי שמואל אליהו בכוחות נפש נפלאים, בכישרונות משובחים ונעלים ובהתמדה נפלאה שזכתה לקילוסין. בשנות בחרותו הוכתר בכתר הוראה ע"י רבני העיר וורשה, רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל, רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל, רבי ישעיהו גוטשכטר זצ"ל ורבי אברהם נייערמן זצ"ל אב"ד הנריקוב. מיד לאחר הסמכתו הציעו לו את הרבנות בקהילה החשובה סניאטין שבגליציה, אולם הוא לא הסכים לשהות במקום כה מרוחק מאביו. גם לאחר מכן באו קהילות ישראל רבות והציעו לרבי שמואל אליהו את כתר הרבנות בקהילתם. מכל קצווי פולין הגיעו, אולם עדיין לא הסכים לענות להפצרות ולבקשות. רק לאחר שעלה לארץ ישראל נעתר לשמש כרב בתל אביב.

בהיותו כבן שלושים שנה בשנת תרצ"ה, הגיע רבי שמואל אליהו לארץ ישראל יחד עם אביו אשר בא לבקר בה. הם הגיעו לארץ בערב ל"ג בעומר ומיד למחרת היום נסעו להילולא של רשב"י במירון. בשבת חזון התארחו בעיר העתיקה ובליל תשעה באב הלכו לכותל המערבי, כשקהל רב מלווה אותם. הביקור עשה רושם עצום על רבי שמואל אליהו. כשרבי שאול ידידיה הודיע לבנו כי הגיע העת לחזור וצריך לארוז את החפצים. אמר רבי שמואל אליהו: ארץ ישראל מוצאת חן בעיני, 'פה אשב כי איוויתיה'. אביו שהיה אוהב ארץ ישראל, הסכים מיד וכך נשאר רבי שמואל אליהו בארץ ישראל.

בשנת תרצ"ו הביא רבי שמואל אליהו את הרבנית לארץ עם בנו-יקירו רבי ישראל דן שהיה אז בן שבע שנים. באותה שנה נבחר לרב בתל אביב. שלש תחנות היו לו לרבי שמואל אליהו בתל אביב. בית המדרש ברחוב לילנבלום – בסביבה זו התרכזו הצבור הדתי. לאחר מכן בית המדרש ברחוב כפר גלעדי, ולאחריו בית המדרש הגדול, מגדל אור של חסידות ונגינה ברחוב דיזינגוף שהיה במרכז ליבה הפועם של העיר.

רבי שמואל אליהו היה איש האמת הנוקבת שאינה יודעת פשרות. צנוע ונחבא אל הכלים, מתנהג בפשטות מדהימה ומחנכת. כמעט לא יצא מד' אמותיו ולא פסק מסדר יומו שהיה גדוש בתורה תפילה ועבודת ה'. אך כשיצא פעם מחוץ לתחומו, או בכל מקום אליו הגיע, עוררה הופעתו האצילית רגשי הערכה ויקר ורבים שחרו לפתחו. יופיו הבלתי רגיל, אצילותו הבלתי רגילה, פניו המאירות תמיד בזוהר של טוב לב ואהבת הבריות, עשו אותו לדמות חד פעמית.

עם הסתלקותו של אביו רבי שאול ידידיה בט"ז כסליו תש"ח הוכתר רבי שמואל אליהו ע"י כל החסידים לאדמו"ר ממודז'יץ, ממשיך שושלת הזהב.

עבודתו בתפילה – היא העבודה שבלב, היתה מיוחדת במינה ונדירה בעוצמתה. כך בכל תפילותיו גם מידי יום, בימי שבת חודש ומועד. מיוחדת ביותר היתה תפילתו ועבודתו בחודש תשרי. באותן שנים שהיה עובר לפני התיבה – אף בחיי אביו – היה מחבר מידי שנה ניגונים חדשים על קטעים שונים בתפילה כמנהג אבותיו, ועובדא מעניינת אירעה כאשר באחד השנים חיבר ניגון לתפילות הימים הנוראים ובאותה שנה אביו ה"אמרי שאול" חיבר גם כן ניגון על אותם מילים ובשני הניגונים כיוונו שניהם האבא והבן באחד מבתי הניגון לאותו הבית בדיוק ללא ששמעו וללא שידעו האחד מניגונו של השני – ויהי הדבר לפלא עד היכן היו מקושרים זה לזה ממרחקים אף בעולם הנגינה.

קרוב לאלף חיבר רבי שמואל אליהו. הניגון הראשון שלו חובר בשנת תרצ"ו. כשביקר אביו רבי שאול ידידיה בארץ בשנת תרצ"ח הוא כיבד את רבי שמואל אליהו לזמר בליל שבת את הזמר 'כל מקדש'. אז הוא שר את ניגונו הראשון, ואביו בתפיסתו המהירה קלט אותו מיד. בשובו לאוטבוצק הרבה לנגן את הניגון, ואמר לחסידים: "הבאתי לכם מזמרת הארץ – מפירות ארץ ישראל" כשכוונתו לניגון הראשון של בנו מארץ ישראל. בבריחתו בשנות השואה הרבה לנגן את הניגון הזה ובכך ראו החסידים את הסכמתו ליצירה של בנו.

מידי שנה בימים הנוראים היה מחבר י"ב ניגונים חדשים, ובמהלך השנה היה מחבר ניגונים נוספים לכל חג ושמחה במשפחתו. הוא היה אומר: 'ישנם המתהדרים לכבוד החגים במלבוש חדש, ואילו אני תופר מלבוש חדש ל"מכלכל חיים" ו"חמול על מעשיך" ול"היה עם פיפיות" וכו". רבי שמואל אליהו היה נוהג להשמיע את ניגוניו לראשונה בעברו לפני התיבה, מבלי שהשמיעם לחסידיו קודם לכן, והיה חוזר על הניגון עד שהיו השומעים לומדים אותו והיו מצטרפים אליו לשירתו. ניגוניו חצו יבשות ונתפרסמו בכל העולם ועד היום אין בית כנסת או בית בישראל שלא מושרים בו מידי מניגוניו, לאחר פטירתו יצא הספר "מור מבשמים" ובו ליקוט תווים של הרבה מיצירותיו.

Top