נסיך ונצר לבעלי מנגנים מדורות עברו, בהם החן והזוך שבמוזיקה החסידית התגלו במלוא יפעתם, רואים חסידי מודז'יץ בדמותו של הרה"ח ר' איצ'א ליפא פישביין, שנפטר אך לפני כשנה בהיותו כבן תשעים וארבע שנים.

את חינוכו החסידי קיבל ר' איצ'א ליפא בבית אביו הרה"ח ר' יהושע שהתגורר בעיר לאדז'.

כמעט מידי שנה נהג מרן ה'אמרי שאול' לבקר בשבת אחת בעיר לאדז', ור' איצא ליפא היה מזכיר בהתרגשות רבה את השפעתם על ציבור החסידים בכלל, ועליו באופן אישי בפרט.

לא אחד שח ר' איצ'א ליפא בהתרגשות על כך, שבתחילת שנת תרצ"ה עלה אביו לארץ ישראל על מנת להכין מקום עבור בני משפחתו שיעלו בעקבותיו.הרה"ח ר' איצ'א ליפא פישביין ז"ל

מספר חודשים לאחר בואו ארצה, ביקר הרבי ה'אמרי שאול' את ביקורו השני בארץ ישראל, ומספר שבועות לאחר שובו לפולין, ביקר כדרכו בלאדז', ור' איצ'א ליפא שהיה אז ילד כבן אחת עשרה, הגיע בגפו אל הטיש על מנת לחזות בעבודת הרבי.

לאחר הטיש, הופתע ר' איצ'א ליפא, כשמספר חסידים פנו אליו ואמרו לו שהרבי שואל אודותיו. עוד בטרם עלה בידו להבין את משמעות התעניינותו של הרבי בו 'הילד הקט' איצ'א ליפא בנו של ר' יהושע, תפסוהו לפתע מספר אברכים צעירים והניפוהו אל על ממעל לראשי הקהל העצום שנכח במקום, והעבירוהו מזה לזה עד אשר הגיע למקום מושבו של הרבי.

בהגיעו לעמוד לנוכח פני הרבי, פנה אליו ה'אמרי שאול' ואמר: הנה לפני מספר שבועות שבתי מארץ ישראל, שם פגשתי באביך, והריני למסור בפניך דרישת שלום ממנו…

בימי הרחמים והסליחות של שנת תרצ"ו, עלה ר' איצ'א ליפא יחד עם בני משפחתו באוניה שעשתה את דרכה לארץ ישראל.

בעת הפליגם באוניה, התוודעו הנוסעים היהודים לילד העליז, בעל הקול הערב שנוסע יחד עמם, ועד מהרה נטלוהו והעמידוהו על גבי חבית גדולה שעמדה במרכז הסיפון, תוך שהוא מנעים ומזמר בקול גדול נעימות חסידיות, לקול השתהותם והתמוגגותם של כלל הנוסעים.

בהגיעו לארץ ישראל, נכנס תיכף ללמוד בישיבת 'תורה ויראה'. בעת לימודיו ב'תורה ויראה', שרובם הגדול של תלמידיה לא נימנו על שורות החסידים, הפריע לר' איצ'א ליפא העובדה, שכמעט ואין מזמרים בסעודת 'שלוש סעודות', אלא אך אוכלים בחטף, כשלאחר מכן ישבו כלל הבחורים וציפו לצאת השבת הקדושה, ועל כן גייס על אתר סגל בחורים יודעי נגן, וכך היו יושבים יחדיו בקול שיר וזמר במשך שעות ארוכות, כשהוא מנצח עליהם בכישרונו הברוך, בסוחפם אחריהם את כלל בחורי הישיבה, בנועם נגינתם העריבה, אל עריבות קרבת האלוקים.

ניגונים רבים הלחין ר' איצ'א ליפא בכל עת מצוא, בשמחות צאצאיו, אירועים תורניים שונים וכדומה. אך דומה, שהתבלטותו בין החסידים הייתה בייחוד בצורה שבה היה מנגנם בהטעמה ובדיוק רב, כשלא אחת, בהגיע קטע שירה סוחף במיוחד, היה מתרומם מלוא קומתו, בשלהבו את קהל שומעיו ובזרזו אותם בתנועות ידיו בפניו הקורנות להצטרף לשירתו. היטב ניכר היה בין תנועות זרועותיו ועיניו, שכל עצמותיו אומרות ברגעים אלו שירה וזמרה לקל עליון.

ר' איצא ליפא התבטל בכל נימי ליבו לרבה"ק לבית מודז'יץ, והללו השיבו לו אהבה רבה בשלבם מניגוניו, בין ניגוני הקודש שהושרו בעתות שבת ומועד.

ברבים מן העיתים הנעלים ביותר שבימי השנה, קיבל ר' איצ'א ליפא את הזכות לעמוד ולשרת בקול זמרתו, לפני הרבי וקהל החסידים.

בשנותיו האחרונות של הרבי מרן ה'אמרי אש', כשקשתה עליו המלאכה לשיר ביום היארצייט של מרן ה'דברי ישראל' את ניגון ה'אזכרה' המורכב, קיבל ר' איצ'א ליפא את שרביט ניהול הניגון המקודש מידי הרבי.

כמו"כ אף בעת תפילת המוספין בימים הנוראים, בהגיע הרבי ה'אמרי אש', ששימש כשליח ציבור, לפיוט 'גשים מול ארון הקודש', היה זה ר' איצ'א ליפא, שזימר את המילים על פי הנוסח המיוחד, בעוד הרבי שואב כוחות לקראת המשך התפילה.

עיתים נשגבים אלו, שבהם קיבל ר' איצ'א ליפא את הזכות לשיר ולזמר, ליווהו לאחר מכן אף לאורך שנות חייו של הרבי מרן ה'נחלת דן' ושנות כהונתו הראשונות של כ"ק מרן אד"ש, בעברו את גיל התשעים, בהם עדיין לא כהתה עינו ולא נסה ליחו, בשירו בקול גדול, כאשר קהל החסידים אינו מעתיק עינו למראה חסיד ישיש, שריד לדורות עברו, שלמרות גילו המופלג, שר הוא בקול דשן ורענן ובמרץ עלומים צעיר.

אף בעת שכבו על ערש דווי, כאשר בקושי רב הניע את ידיו או רגליו, בעת שזימרו בפניו חסידים שבאו לבקרו מנעימות רבותיו הקדושים לבית מודז'יץ, נראה היה כאילו הערו עליו רוח חדשה ממרום, בהצטרפו לקול זמרתם, בעוד הוא שוכח ממכאוביו.

זכות רבה לו לר' איצ'א ליפא, בהעתיקו את ניחוח החסידים הראשונים, שביניהם היו רגליו נטועות בשנות צעירותו, טרם שנות הזעם, בהעבירו ובהבעירו את אישה של נגינת בית מודז'יץ המקורית, לדור החסידי הצעיר שהולך ונבנה בימים אלו בארץ הקודש.

דמותו נותרה חקוקה עמוק בנפשם של חסידים ועמך בית ישראל כאחד, בעוד נעימותיו שלו שנפוצו על פני כל הארץ, מוסיפים לפכות בעוז בכל תפוצות העולם היהודי, כאשר בעת התוועדויותיהם יחדיו, יושבים הם ומתענגים על חינם ויופיים, ולא פחות מכך, מן האש החסידית המלהטת מהם, בהתרוממם טפח וטפחיים ממעל לשגרת החולין השוחקת, או אז עולה דמותו הייחודית, בהזכירם אותו ברגשות געגוע, שאין לו תמורה.

Top