מאת הרב יהודה לייב בוק
מאמר זה נכתב כהקדמה ופתיחה לדברים שיופיעו בגליונות הבאים בעזהשי"ת שמטרתם לשפוך אור וללבן את הגישה הרצויה לנשמת הניגון על מנת ששירת הניגון תשפיע ותפעל את פעולתה.
ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה נקבעו על ידי חז"ל הקד' לימי הלל והודאה ושמחה אשר בהם עוסקים בני ישראל בזמירות שירות ותשבחות להשי"ת יוצר המאורות מצמיח ישועות אדון הנפלאות יתברך ויתעלה כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך
ואם בכל עת ועידן, השירה והזמרה תופסים מקום בדרכי החסידים ההולכים בדרך הבעש"ט הקדוש ותלמידיו וממשיכי דרכו שבכל דור ודור עד היום הזה, ועבודת הנגינה נחשבת בהיכלות החסידות ככלי שרת המשמש לעבודת ה' בכיסופין ובחיות תמידין כסדרן, והיה כנגן המנגן בא לידי קרבת אלוקים,
הנה בימי החנוכה שקבעום ועשאום חכמינו לימים טובים בהלל והודאה בשירה ובזימרה בשיר ושבח לחי עולמים שהתקין מאורות להאיר ולהיות מעלין בקודש, 'בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים' והכל מודים דבחנוכה בעינן שירה וזימרה ואלו ואלו בניגון מנגנים בשיר וכל תודה ששון ושמחה ימצאו בימים אלו תודה וקול זמרה 'אז אגמור בשיר מזמור' והזמן גרמא להבין ולהאזין להביט ולהקשיב לקול שירות ותשבחות, על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת עלינו שבבית מדרשם של רבותינו הקדושים היתה עבודת הנגינה עבודה גדולה שבמקדש, ורוב מנין ובנין של ניגוני הקודש דמודז'יץ נתחברו על ידי הצדיקים הקד' רבותינו אשר מפיהם אנו חיים והם, רבותיה"ק ממודז'יץ הגו ברוחם הטהורה את הניגונים הנשגבים והמופלאים המעוררים זה שנות דור את נפשות ישראל קדושים להשקות כל צמא לדבר ה' מעומק ניגוניהם החודרים כליות ולב ובכוחם לפשט עקמומית שבלב, ואכן, רבותינו בחרו בשירי זמרה להשפיע על ידם שפע קודש על צאן מרעיתם למען יתעלו ויתרוממו המשחרים לפתחם במעלות השיר והניגון של מעלה, ונעימה קדושה של הניגונים תיכנס בלבבם פנימה לשמוע אל הרינה ואל התפילה,
'פיו ולבו שווין'
כאמור לעיל, דבר בעיתו מה טוב ליתן לעצמנו בזמן הזה ריווח להתבונן בפרשת השירה והנגינה שניתנה לנו ומסורה לנו מרבותינו וממנה ניקח לעבוד את ה' עבודה שבלב ככתוב 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה', אמנם אם עבודה היא זו, עלינו לדעת ולזכור ולשנןבכל עת, מה העבודה הזאת היא לנו מה סדר העבודה של עבודת הנגינה, ניגון זה על שום מה, מה תפקיד הניגון ותכליתו, מתי מנגנים וכיצד מנגנים, ואפשר להמליץ ולומר שהניגון נקנה בכמה דרכים ואחדים מהם, בשמיעת האוזן, בעריכת שפיים, בבינת הלב, בשמחה בטהרה, בישוב הדעת ובהתבוננות ואף בענווה ובביטול והכנעה,
כי הניגון כמוהו ככל דבר שבקדושה, שאם הוא נעשה בדרך רגילות בעלמא כמצוות אנשים מלומדה, הרי הוא פוגם בערכו ויורד מגדולתו ומעלתו, וכפי שנאמר על תפילה בלא כוונה שהיא כגוף ללא נשמה כך ניגונים, אם נשיר אותם בחובבנות כדי להתבשם מנעימותם ולהנות מעריבות צלילי השירה לתפארת המליצה, הרי שהחמצנו את השעה של הניגון והשירה, ולא לכך כוונתנו לשורר ולזמר סתם בעלמא כי אנו חובבי מוזיקה והניגונים הנפלאים של רבותינו מצאו חן בעינינו וערבים לאוזנינו.
ואם ישאל השואל, פשיטא, מאי קמשמע לן?
גלוי וידוע לכל בר בי רב שהנגינה עבודת הקודש היא וגדול כח הניגון רק כאשר הוא מביא לידי מעשה, לצורך עליה והתעלות בעבודת השי"ת ומה חידוש יש בכך להזכיר את מטרת הניגונים ותכליתם.
אכן, אמצ נכון הדבר שהדברים פשוטים וברורים, גלויים וידועים, אולם בכל ענין חשוב בעבודת השם מחובתינו לבקש ולחפש תמיד דרכים ועצות לעשות משמרת למשמרת שלא יהפוך הטפל לעיקר ולשים לב אל הנשמה ואל הפנימיות ולא אל החיצוניות והשטחיות וידועם דברי המסילת ישרים בהקדמתו שישנם דברים פשוטים וידועים ולרוב פשיטותם נשתכחו מן הלב, עד שצריך לעורר ולהזכיר עליהם. וזלה"ק של המסילת ישרים 'דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה' .
ואם זה בכל פרט מהמידות וההנהגות, הרי בענין הנגינה, כמדומה שכאשר יחסר ה'שימוש חכמים' אצל החסידים ואנשי מעשה וותיקים וזקני החסידים, הרי שיש יותר מקום לטעות,
הטעות והשגיאה קרובה היא כי הניגון עצמו אותו ניגון הוא, אלא שהנפקא מינה היא, צורת הגישה לניגון במחשבה תחילה, ומתוך מגמה וכוונה שיכוון את ליבו להפיק מהניגון לא רק את צליליו אלא את ההתעוררות שתבוא על ידו ותתיישב בליבו לאורך זמן,
אזי יהי'ה הקול מעורר הכוונה, ולא יהי'ה אחד בפה ואחד בלב.
