בימים טובים ובראשי חודשים ובימי החנוכה אנו אומרים אחר תפילת שחרית הלל, והיא מתקנת הנביאים הראשונים כמובא בגמ' מסכת פסחים דף קיז, נביאים הראשונים תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהם לישראל, וכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם.
הטעם לקריאת הלל: מובא בהגהות ספר המנהגים שהוא משום שמחת היום שהוא יו"ט ללבנה שנתחדש אורה, וצריכים אנו לשמוח בשמחתה, שישראל מונים ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום.
טעם נוסף מובא בראב"ד הל' פי"א הלכה ט"ז: לפי שהם ימים מקודשים ויש בהם קרבן מוסף, ועשו היכר לקדושתם על ידי אמירת הלל. טעם נוסף מובא בשטמ"ק תענית כח: שזה זכר לקידוש החודש. ועיקר הטעם כתב בערוה"ש לפי שבקידוש לבנה נראה רמז למצבינו כמו שאומרים בברכת הלבנה, לכן מחשיבים לקצת ישועה ולכן הנהיגו לומר הלל.
בכל הימים טובים וימי החנוכה אנו גומרים את ההלל, אולם בימי חול המועד סוכות ובראשי חודשים אין מסיימים את ההלל, וטעם ההבדל פסח שבו אין גומרים את ההלל לימי חול המועד סוכות שבו גומרים את ההלל, מאחר ובפסח אין שינוי בקרבנות היום אלא בכל יום זה אותו מספ' של קרבנות, משא"כ בסוכות בכל יום משתנה הקרבן ולכן יש כל יום הלל שלם,
טעם נוסף לכך נעוץ בכך שמדלגים על מזמורים אלו ביום-טוב 'שביעי של פסח', מאחר וביום זה טבעו המצרים בים, ורצו המלאכים לומר שירה; אמר הקב"ה – מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? לפיכך לא אומרים הלל שלם. ואם היו גומרים הלל בחול-המועד, היה נראה חול המועד חשוב מיום טוב עצמו. לכן אין אומרים הלל שלם אלא ביום-טוב ראשון של פסח בלבד.
טעם שאומרים הלל אחר תפילת שחרית: מכיון שבשאר הימים אנו אומרים תחנונים אחרי תפלת שמונה עשרה, לכן בכדי לתת פרסום לכבוד היום, שאין אומרים בו תחנונים, אנו אומרים בו במקום שהיינו צריכים לומר וידוי, אנו אומרים הלל, לפרסם ולעשות היכר שהיום יומא טובא לנו, ואין אנו צריכים לומר תחנונים.
ובשו"ע הרב אומר שהסיבה שאומרים אחרי שחרית זה מדין זריזין מקדימין למצוות.
אמירת הלל בעמידה – מצוות הלל מעומד (שו"ע תכב ז), לפי שהלל הווי שבחו של מקום ונפלאותיו וניסיו שעשה לנו, ומצוות עדות בעמידה (שבלי הלקט), טעם אחר: לפי שבבית המקדש היו משוררים את שירת הלל בעמידה מחמת איסור לשבת בעזרה, לכן גם אנו אומרים בעמידה (שבלי הלקט שם).
האדמורי"ם לבית מודז'יץ קוזמיר וזוולין היו ניגשים לתפילת הלל במועדים ובר"ח שחל בשבת,
המתעד הרב עזריאל לרנר הי"ו שהוא עצמו בעל תפילה וינק את נוסח ההלל מהאדמו"ר רבי שמואל אליהו זי"ע והאדמו"ר רבי ישראל דן זי"ע ומזקני החסידים רבי משה לרנר ורבי איצה ליפא פישביין ז"ל, מתעד את נוסח ההלל,
בהודו לה' שר המתעד ניגון שחובר ע"י האדמו"ר רבי שאול ידידי' אלעזר זי"ע בפולין, ובאנא ה' מתעד ניגון שהיה שר קבוע האדמו"ר רבי ישראל דן זי"ע על אנא ה' בתפילת ההלל.
בנוסף נהגו האדמורי"ם לחבר ניגון על בצאת ישראל בחג הפסח ולשיר אותו בהלל,
המתעד הוסיף עוד שני ניגונים על בצאת ישראל הניגון הראשון חובר ע"י האדמו"ר רבי חיים שאול שליט"א. בחג הפסח תשע"ח, והניגון השני חובר ע"י האדמו"ר רבי ישראל זי"ע בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
