המשך אמור

• המומים הפוסלים כהן מלשרת במקדש.

הגבלות על קורבנות ומקריבים

• האיסור החל על טמאים להקריב קורבנות ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות.
• רשימה של מומים הפוסלים את הקורבן, וכן תנאים נוספים לכשרות בהמה לקורבן, בהם מצוות 'אותו ואת בנו'.

חגים ומנורת התמיד

• פרשת המועדות: פירוט של כל חגי ישראל והמצוות המיוחדות לכל חג וחג.
• ציווי על הדלקת נר התמיד במנורה ועל לחם הפנים.

אלימות במחנה

• פרשת המקלל – סיפור על ריב בין שני אנשים, בן האישה הישראלית, שלומית בת דברי ממטה דן וריבו עם איש ישראלי במחנה ישראל, ועונשו של בן האישה הישראלית, שקילל את השם.
• דיני מכה אדם ומכה בהמה.

פרשת בהר

נושאים בפרשה

הפרשה מפרטת דינים והלכות כלכליים, ובהם:

• מצוות השמיטה, היובל ודינים נלווים
• גאולת קרקע
• בתים ושדות בתקופת היובל
• אונאת ממון ואונאת דברים
• איסור ריבית
• דיני עבד עברי
• גאולת עבד עברי הנמכר כעבד לגוי
• איסור פסל, מצבה ואבן משכית

פרשת בחוקותי

בשבת פרשת בחקתי מסיימים את קריאת התורה של ספר ויקרא בקריאת "חזק חזק ונתחזק".

נושאים בפרשה

את עיקר הפרשה תופס פירוט של הברכות והקללות, חלק המכונה גם "פרשת התוכחה". זהו תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאד ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר עד העונש החמור ביותר – הגלות, המיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם. הקללות מסתיימות בנחמה – ”ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים… וזכרתי להם ברית ראשונים”.

לדעת הרמב"ן, הקללות האמורות בפרשה זו, מכוונות לתקופת חורבן בית ראשון, וגלות בבל, כאשר הוא מצביע על פסוקים בפרשה, הרומזים למה שהתרחש בפועל בתקופה זו^[1].

בהמשך הפרשה מובאים הלכות בעניין הערכה כספית של נדבה שאדם נודב לבית המקדש, והלכות הנוגעות לפדיון או המרה של קדשים כמו מעשר, הקדש, בכור, מעשר בהמה ושדה שהוקדשה.

הפטרה