פרשת בא
הקב"ה מביא על ארץ מצרים את מכת הארבה, אשר אכלה בשדות את כל מה שהשאיר הברד, ולאחריה את מכת חושך. גם מכה זו נחלקה לשני חלקים כשבחלקו הראשון היה חושך, ובחלקו השני וימש חושך שהיה חושך סמיך מאוד, וזה בגלל שבנ"י יוכלו להסתובב בבתי המצרים ולראות איזה חפצים יש להם שיוכלו אח"כ לבקש מהם, ועוד שבימים אלו מתו רשעי ישראל והמצרים לא ראו זאת.
לאחר שסרה מכת חושך, מגרש פרעה את משה מעל פניו, ומשה רבנו אומר לו כי אכן, לא ישוב להגיע אליו ומזהיר אותו מפני מכת בכורות.
משה רבנו מצווה את ישראל בשם ה' על קרבן הפסח, על מצוות אכילת המצות בחג הפסח ועל איסור אכילת חמץ. משה גם מצווה את בני ישראל למרוח מדם הכבש שאותו ישחטו על המזוזות והמשקופים של בתיהם, כדי שלא ימותו בכורותיהם.
בליל חג הפסח, בחצות הלילה, עבר הקב"ה בין בתי המצרים והרג את כל הבכורות. פרעה קם בלילה וניסה לגרש את בני ישראל ממצרים, אולם משה רבנו אמר לו כי בני ישראל יצאו ביום. עם ישראל אוסף את השלל שאסף מן המצרים, ויוצא ממצרים.
בסיום הפרשה מצווה הקב"ה את עם ישראל על מצוות פדיון הבן ופטר חמור.
פרשת בשלח
בני ישראל יוצאים ממצרים, ולוקחים איתם כפי שנשבעו את עצמות יוסף, כדי לקבור אותן בארץ ישראל.
עם ישראל מגיע עד לים סוף. בינתיים משנה פרעה את דעתו, אוסף את אנשיו ויוצא לרדוף אחרי בני ישראל. בני ישראל רואים את המצרים מתקרבים, וצועקים אל ה'. הקב"ה מצווה את משה רבנו לנטות את המטה על ים סוף, ואז מתרחש נס קריעת ים סוף הים נבקע לשניים, ובני ישראל עוברים בתוך הים ביבשה, בעוד המצרים שרצים אחריהם אל תוך הים טובעים.
ואז כשפגו חששות בני ישראל אולי הם יוצאים אחרינו, אז נפלטו גופותיהם ליבשה ובני ישראל אומרים את שירת הים, גם מרים הנביאה הוציאה כלי שיר ממצרים וענו כל הנשים אחריה את שירת הים, וזהו יום טוב שביעי של פסח.
בני ישראל ממשיכים ללכת במדבר, ומבקשים מזון. הקב"ה נותן להם את המן מן השמים, ומצווה עליהם לאסוף בכל יום כדי צרכם, וביום שישי כפליים, משום שבשבת המן אינו יורד.
כשישראל הגיעו לרפידים ונלחם בהם עמלק. משה מרים את ידיו אל השמים, ובני ישראל נלחמים בעמלק ומנצחים.
המתעד הרב מרדכי קרימלובסקי הי"ו שהוא בעל קורא ותיק בבית מדרשו של האדמו"ר רבי חיים שאול שליט"א מתעד את פרשיות בראשית ונח בטעמי המקרא לפי הנוסח שקוראים אצל האדמורי"ם ממודז'יץ קוזמיר וזוולין.
