נצטוינו כי תבנה בית חדש לעשות מעקה לגג שלא יפול הנופל ממנו, ואם לא בנה מעקה עובר על לאו, כמו כן צריך לסלק מביתו כל דבר שיש בו סכנה.
בפרשה נוסף על פרשת קדושים שנצטווינו על איסור כלאי זרעים כאן בפרשה נצטווינו על כלאי הכרם, שהאיסור הוא לזרוע שני מיני זרעים עם גפן ביחד, וכלאי הכרם נאסרו אף בהנאה.
נצטווינו גם באיסור כלאי בהמה לעשות מלאכה בשני בעלי חיים ביחד, וכן נצטווינו על כלאי בגדים שזה בגד שמעורב בו צמר ופשתים יחדיו.
ונסמך לזה פרשת ציצית להטיל ציצית על כנפי הבגדים בבגד של ארבע כנפות, ולמדים אנו מסמיכות פרשת כלאי בגדים לציצית שמותר כלאים בציצית.
הפרשה ממשיכה בדיני מוציא שם רע על נערת ישראל ואת עונשו והקנס שקנסה אותו התורה כשנמצאו הדברים לא נכונים.
התורה אוסרת פסולי חיתון, על אנשים מסוימים לשאת אשה, ישנם כאילו שאינם יכולים להוליד, וישנם כאלו שנולדו באיסור, וישנם כאלו שבאו מאומות שהתורה אסרה אותם לקהל.
בסוף הפרשה נצטווינו למחות את זרעו של עמלק.
פרשת כי תבוא
פרשת כי תבוא עוסקת בתחילתה במצות ביכורים וביעור מעשרות, המצוה להביא את הפרי הראשון שמתבשל באילן בפירות שהם משבעת המינים בארץ ישראל, לבית המקדש, אשר תביא מארצך ולא כל ארצך שרק שבעת המינים התחייבו בביכורים, ומבואר סדר ההבאה, אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עליה גמי (חוט דק) לסימן שזה יהי' לביכורים,
בהבאת הביכורים יש מצות הקריאה וענית ואמרת שאתה אינו כפוי טובה, ומזכיר את לבן הארמי ואת ירידתנו למצרים ואת הגאולה והכניסה לארץ ישראל, ועכשיו מביא את הביכורים מפירות ארץ ישראל.
בהמשך הפרשה נאמרו הקמת המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה, הברכות והקללות שבהר גריזים ובהר עיבל, ובהמשך הקללות שנאמרו לעוברים על התורה.
פרשת נצבים
בפרשת נצבים משה רבינו אמר לעם ישראל שהינם עוברים בברית ואלה עם ה' כדי שיהיו לו לעם, והברית כוללת גם את הדורות הבאים. והזהירם שאם ילך מי מהם בחוזק ליבו כנגד הקללות ויעבוד עבודה זרה, ישמידו ה' מתחת השמים.
