בגליון הקודם נגענו בכמה נקודות בדברים הנוגעים למעשה כאשר אנו ניגשים לעבודת השירה והנגינה לעשות את הניגון שאנו עוסקים בו לניגון שבלב ולא רק לניגון שבפה, לאמור, הניגון צריך שיצא בקול נעים ממוצאות הפה, אבל יחד עם זה גם ממוצאות הלב, וניגון היוצא מן הלב נכנס אל הלב ופועל את פעולתו.
בסיעתא דשמיא הדברים שהופיעו בגליון נתבררו ונתלבנו בין רבים וטובים מאנ"ש שהפכו בהם והוסיפו על הדברים מהגיגיהם נופך והדגשה והטעמה בכמה ענינים הקשורים לעולם הנגינה. ובצפרא דשבתא בעת הקידושא רבא עסקו בסוגיה זו כמה מיקירי אנ"ש זה בכה וזה בכה. ונתבדרו הדברים בבי מדרשא היו רבים שהחזיקו ברוח הדברים שנדפסו, מנגד, היו אחרים שטענו הכל הולך אחר המנהג שבמדינה, והנח להם לישראל, אם שרים ומנגנים מה טוב ומה נעים ולמה לנו להפסיק הניגונים בשל חומרות יתירות והידורים, והניגונים הללו קודש הם, וסתמא כלשמה דמי, וההתעוררות וההתעלות ממילא תבוא מהם. כך נמשך הדיון שעה ממושכת עד שבאו חבריהם ואמרו להם חברינו! הגיע זמן ברכה אחרונה והגיע זמנכם לומר שירה על היין ועל המחיה, ורצה והחליצנו ביום השבת הזה כי אתה ה' טוב ומטיב,
הנה זאת למודעי כי בירור וליבון הדברים טוב ונכון הוא. ועל ידי הקדמת המחשבה אל הניגון, סוף מעשה השירה במחשבה, תחילה וכל אחד בשמו הטוב יבורך, יעמיק במחשבתו ובדעתו כיצד מנגנים ולשם איזה תכלית, והעיקר שכל אחד ואחד מאיתנו יעשה את הניגון שבפיו לכלי מחזיק ברכה ובשירתו את הניגון אשר זכינו בו משולחן גבוה וישיר את ניגוני רבותינו גם הוא לצורך גבוה, לצורך עליה והתעלות ודבקות, ובלבד שיכוון ליבו למקום,
סוף דבר, הדעות לא תמיד שוות הן, לא ראי זה כראי זה, אבל הצד השווה שבהם, שהכל חפצים שעבודת הנגינה תהא כפי הכוונה העליונה ולעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו להללו ולשבחו ולספר הודו ולך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם כאחד כי לך טוב להודות ולשמך נאה לזמר.
גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד
נשוב ונדגיש את הדברים אשר דיברנו עד הנה, בהמחשה והתבוננות פשוטה בדברי רבוה"ק.
הנה ידוע מה שאמר רבינו הרה"ק הדברי ישראל זי"ע "העולם אומרים שהיכל הנגינה הוא סמוך להיכל התשובה, ואני אומר, לא כי, אלא היכל הנגינה הוא הוא היכל התשובה". כמו כן מפורסם מה שאמרו צדיקים בדורות הראשונים למה אומרים העולם "חזנים זענען נאראנים", היינו שיש פתגם שגור בפי העולם שחזנים טפשים הם. ופירשו צדיקים מה ראו לשטות זו שאנו תולים בחזנים דרך שטות וטפשות ומה עוול מצאנו בהם.
אלא אמרו צדיקים, חזן זה שעומד ושר ומזמר בקול ערב הרי הוא עומד בהיכל הנגינה סמוך ונראה להיכל התשובה, ואף על פי כן נשאר הוא בשירתו וזמרתו ודי לו בזה שהוא חזן, ומשמיע פרקי שירה ופרקי חזנות ואין אותו חזן שם על לב לקחת את השירה הלאה עוד פסיעה קטנה אל התשובה מאהבה לפני הרוצה בתשובה ואומר שובו אלי ואשובה אליכם, קרעו לבבכם ואל בגדיכם, אל תעסקו בבגדים ובלבושים של התשובה שהם הניגונים כדי להסתפק בהם ולומר אילו לא באנו אלא לשיר ולזמר בקול נעים דיינו.
אלא "קרעו לבבכם" "קחו מזמרת הארץ" את הניגונים המעוררים והנשגבים ובפרט ניגוני הצדיקים שמורגש בחוש שהם חצובים מגבהי מרומים ומהשיר שהיו אומרים בבית המקדש.
ושימו את הניגונים "בכליכם" בתוך כלי, שיהפוך לכלי שרת לעבוד את בורא עולם בערגה ובכיסופין.
כעת, הגע עצמך אם אמר הדברי ישראל שהיכל הנגינה הוא עצמו עולם התשובה וכי כעת תוכל לנגן ניגונים בעלמא ולצאת ידי חובה בידיעת הניגונים ובשירתם, סתם כך ניגון אחר ניגון, ניגון רודף ניגון, אם כך במה אנו שונים מאותם "חזנים נאראנים" המאבדים את מה שנותנים להם עומדים סמוך להיכל התשובה ואינם מספיקים לעשות תשובה,
ולאחר הקדמה והכנה זו בדברים הנחוצים שדיברנו בהם בבואנו לקראת הניגון לכו ונלכה, לכו נרננה, בואו ונחדש המלוכה ונחזיר כל אחד לעצמו את עטרת הניגון ליושנה, כפי רצון רבותינו הקדושים, קומי אורי, האירי את חדרי ליבך ושפכי כמים ליבך, התעוררי התעוררי, עורי עורי שיר דברי, כבוד ה' עליך נגלה,
ועכשיו נקרא בפעם השנית ביתר התבוננות והתעמקות את דברי רבינו הרה"ק ה'אמרי שאול' בספרו הקד' אא"ז זצוק"ל בעל הדברי ישראל היה אומר "די וועלט זאגט אז היכל הנגינה איז נעיבן היכל התשובה און איך זאג, איז דער היכל הנגינה אליין איז דער היכל התשובה" (אומרים שהיכל הנגינה הוא על יד היכל התשובה, ואני אומר שהיכל הנגינה בעצמו, הוא הוא היכל התשובה.) עד כאן הדברים כפי שנדפסו בספה"ק 'אמרי שאול' בלשונו הקד' של רבינו זי"ע
וכעת לא נותר לנו אלא לחקוק את הדברים על לוח ליבנו ולעיכובא הוא להיזכר בהם בכל עת שאנו באים לשורר ולנגן ובבית אלוקים להלך ברגש, הפך בה והפך בה דכולה בה, ומינה לא תזוע, כתבו לכם את השירה הזאת כי קרוב הדבר אליך מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ולהתפלל ולרנן כדת כראוי וכנכון.
