העיר לנו אחד מחשובי אברכי אנ"ש, הערה חשובה שיש ליתן עליה את הדעת ושימת הלב, וכדאי להזכיר זאת שיש אשר שומעים את מאמר הדברי ישראל זי"ע "היכל הנגינה דאס איז היכל התשובה" ומציירים במחשבתם וסבורים הם לומר שווארט זה שייך דווקא לאותם ניגונים של "היכל הנגינה" שהם ניגוני התעוררות, ניגוני כיסופין והשתוקקות, ניגוני רגש ותחנונים, והם אלו הניגונים שמביאין לידי התעוררות תשובה אבל הניגוני שמחה וריקוד ומארשים וזמירות ושירות של התלהבות ומחולות אפשר שאין להם ענין עם היכל התשובה, אלא עם שמחה והלל והודאה בשיר וקול תודה אבל אין כאן את החיבור לענין התשובה שהוא נתפס אצל אנשים רק בענין ההתעוררות והתחנונים וכיוצא בזה, ממשיך אותו אברך ומטעים שאמנם, מחשבה זו מוטעית היא, ומה שאמר רבינו הקדוש הדברי ישראל, על היכל התשובה, הוא כולל ומקיף בתוכו כל לשונות הזמר וכל מיני הניגונים. וכמה וכמה דרכים הם בעבודת התשובה, הן על ידי שירת געגועים וכיסופין לשוב לקרבת אלוקים, והן על ידי שירה של שמחה וריקוד להלהיב את הנפש בשמחה ועליצות וטוב לבב בתשובה מאהבה ומתוך שמחה, וקבלה טובה על העתיד בבחינת מצות התשובה שקבלו אותה בשמחה ועושין בשמחה. ומלכותו ברצון קבלו עליהם ולך ענו שירה בשמחה רבה, ודווקא מתוך שירה של שמחה יצאו ישראל ממ"ט שערי טומאה, וכך הם יוצאים בכל דור ודור מטומאת מצרים, מן המיצר ומן המיצרים בשירה ובשמחה רבה. כפי שעוררו על כך רבותינו הבעש"ט הקדוש ותלמידיו דור דור ודורשיו, לעשות התשובה מתוך שמחה. ויעלזו חסידים על שקיימנו והגיענו לזמן הזה, לזמן התשובה, וזמנה של התשובה בכל עת ובכל שעה, ועל כן ברור ופשוט שאף ניגוני השמחה הם חלק בלתי נפרד מהיכל הנגינה שהוא היכל התשובה, ומזה ומזה אל תנח ידך. התעוררי בהתעוררות בבכי ובשירות בניגוני התעוררות ודבקות ובניגוני ריקוד ושמחה, עורי עורי שיר דברי גם בקול צהלה ורינה תופים ובמחולות מתוך רוב שמחה ומתוך מיעוט עוונות, וכל הניגונים כולם מביאים אותנו להיכל התשובה.
בנגינות מזמור שיר
כתב בספר הקדוש "פלא יועץ" לרבי אליעזר פאפו זי"ע באות "שיר" וזה לשונו: "אמנם, אם חננו ה' קול ערב, יאחוז בזה וגם מזה, וישורר לראש אשמורות, ובבית הכנסת קודם תפילת השחר, שהרי כתוב (מלכים א' ח') "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" אמרו רבותינו זכרונם לברכה, (ברכות ו' ע"א) במקום רינה שם תהא תפילה, ופירש רש"י בבית הכנסת שאומרים רינות ותשבחות שם תהא תפילה, שמע מינה שצריך לומר רינות ותשבחות, ובפרט בשבתות ובמועדים ראוי להרבות בשירות בבית הכנסת, וכל אחד ישורר על שולחנו שירים נאים מעניני דיומא, דבר בעיתו מה טוב, וזה עבודת ה' חשובה מאוד, שכל מלאכי מרום וכל צבא המרום משתמשים בה, וזוהי עבודתם וכולם פותחים את פיהם בשירה ובזמרה כמו שאנו אומרים ביוצר, וכל יצורי עולם אומרים שירה".
ולפני זה כאשר כותב הפלא יועץ מענין התפילה עם הרינה, כותב בזה"ל "על זאת יתפלל בשירתו מתוך קירות ליבו".
לשורר ולעורר
ומן הראוי להביא כאן את דברי קדשו של רבינו בחיי בפרשת נשא. "ועל כן היה ענין השיר במקדש ובמשכן בשיר הפה והכלי, שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, ומכאן אמר הכתוב בלוים (במדבר ד, מ"ז) לעבוד עבודת עבודה, ודרשו רז"ל (ערכין י"א ע"א) איזו עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה".
ובספר פרי הכרם – באבוב, גליון ל"ז, מסופר שכאשר עמד חזן לפני הרה"ק מצאנז זי"ע ורצה להתחיל בעבודת השיר, אחז הרה"ק מצאנז בעל הדברי חיים, בבגדו של החזן, ואמר לו בקול רעש גדול "דו זאלסט זינגען אז עס זאל זיין ליבי ובשרי ירננו אל א-ל חי" שהזכיר לו הרה"ק מצאנז שלא ישיר הניגונים אך בשפתיו ולשונו כי אם עם "ליבי ובשרי" כי אז יעלה השיר באופן הרצוי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
עת לנגינה ועת לדרישה וחקירה
אחד מהקוראים הנכבדים שאל כענין שאלת חכם, והלא יש סדר לניגון וישנם כמה הערות וידיעות חשובות הקשורים לניגוני הקודש, וכמה דיוקים וסלסולים שהם חלק מידיעת הניגון על בוריו והשירה צריכה שתהא כהלכתה ככל משפטה וחוקתה פרטיה ודקדוקיה, ואם נמנע עצמינו מכל הדברים הנוגעים וסובבים סביב הניגון, הפכנו זאת לדברים בטלים ומבוטלים לא שרירין ולא קיימין, הנה התשובה הפשוטה היא, שבעת שאנו מכוונים עצמנו לניגון, צריכים אנו לעסוק אך ורק בפנימיות הניגון ובנשמתו ומתוך כך יצא לנו התועלת וההתעלות הרצויה בהשתוקקות להתקרב אל הקודש ברעותא דליבא. ואילו כל הידיעות וההערות הקשורות לניגון זה ולניגון ההוא, עת לכל חפץ. ואותם אפשר לדבר לא בשעה שעוסקים בעבודת הנגינה, אלא בפרשת דרכים בתוך שיחת חולין של חסידים שצריכה לימוד, בלכתך בדרך, ובתור למנהל הבנק, משל לדוגמא, ישנם ידיעות רבות וחשובות הקשורים לספר הקדוש נועם אלימלך, כגון מתי נתחבר הספר וכן באיזה עיר בגליציא עמד הרה"ק הרבי ר' אלימלך ובאיזה מקום שבת כאשר דיבר בקדשו את התורה על פרשת שמות, למשל, ובאיזה שנה כתב הרה"ק זי"ע את הצעטיל קטן, ועבור מי כתב אותו בראשונה, ואיזה שנה הדפוס ראשון של הספר הקדוש ובאיזה שנה נדפס בשנית. כל אלו ידיעות חשובות וגם מקומות מושבו של הצדיק וסדר נסיעתו וחנייתו ובדרך כלל דברים אלו ידועים לאנשי סגולה ידענים משכמם ומעלה שבאמת מתוך חכמתם וידיעותיהם הרחבות ידועים להם גם פרטים אלו. ואכן יש מה לשמוע מהם גם בענין כל ההוספות החשובות הללו. אבל מה יקרה בשעה שמתכנסים יחד להתחזק ולהתעורר בלימוד הספר הקדוש "נועם אלימלך", יקום ידען כזה ויוסיף על כל קטע מדברי הנועם אלימלך, זה היה בשנה פלונית וזה היה כששהה הצדיק בכפר ובעיירה פלונית, הלא על ידי זה יטה את ההתעוררות ושימת הלב הנתונה לדברי הספה"ק. ויסיע את ההתעניינות לדברים אחרים חשובים ומעניינים ככל שיהיו. ובסופו של דבר ההתעוררות והלימוד המעמיק לא יקבלו את מקומם הראוי והעיקרי בגלל ההתעסקות בדברים שמסביב בחיצוניות של הנועם אלימלך ולא בפנימיות של הנועם אלימלך. והן הן הדברים שכבר נתבארו כאן בגליונות הקודמים. שאת העיסוק בפרטים השוליים שסביב הניגון יש להשאיר למועדים וזמנים אחרים כאשר עוסקים בשיחה לא כאשר עוסקים בעבודה שהיא עבודה שבלב. אז עלינו להיות ממוקדים אך ורק בעיקר. בנשמת הניגון. ולא בהיסטוריה של הניגון, והבן.
